החלטה בתיק צ"א 61493-12-12

1.       לפני בקשה לביטול צו סגירה מנהלי אשר הוצא מכוח סעיף  20 לחוק רישוי עסקים , התשכ"ח - 1968 (להלן - חוק רישוי עסקים). הצו ניתן ביום 27.12.13 ; הבקשה שלפני הוגשה ביום 31.12.12 וביום 2.1.13 קיימתי בה דיון ולהלן החלטתי .

2.       המבקש הנו בעל חנות לממכר בשר בשם "אטליז בשרים" המצויה ברחוב תש"ח 20 בזיכרון יעקב (להלן - העסק). העסק פועל במקום משנת 2010 ועדיין לא הסדיר את נושא הרישוי והוא פועל, אפוא, ללא רישיון עסק.

3.       ביום 27.12.13  חתם ראש המועצה על צו לסגירת העסק לתקופה של 30 יום במסגרת סמכותו על פי חוק רישוי עסקים.

4.       המבקש טוען כי דין הצו להתבטל וזאת מהנימוקים הבאים:

                     א.         להליך הסגירה לא קדם שימוע.

                      ב.         הצו מולא בפרטים מהותיים על ידי פקח שאינו מוסמך לכך.

                      ג.          המבקש השלים את כל דרישות הרשויות והוא מצוי בשלבים האחרונים של הוצאת הרישיון.

                      ד.         מנהל תחום הרישוי אצל המשיבה ביקש מהמבקש להתחייב לסיים את כל הליכי הרישוי בתוך 30 יום ואלו טרם הסתיימו.

5.       עוד מוסיף המבקש וטוען כי צו סגירה מנהלי הוא "צעד דרסטי" אשר אין לנקוט בו אלא במקרים חריגים בהם אין אפשרות להמתין להכרעה שיפוטית אגב הגשת כתב אישום. המבקש הדגיש כי בעסק מצויה סחורה טרייה רבה, בעלות ניכרת, אשר תרד לטמיון בתוך ימים ספורים באם בית העסק יוותר סגור. על כן מבקש הוא כי הצו יבוטל ולמצער יבוטל באופן זמני עד יום 13.1.13 - מועד סיום 30 הימים כאמור בסעיף 4(ד) דלעיל. 

6.       המשיבה טענה כי המבקש כלל אינו מכבד את צו הסגירה ולראיה הציגה קבלה בגין מכירה מיום הדיון, המעידה כי העסק פתוח וממשיך למכור תוך התעלמות מהצו.

7.       ביחס להיעדרו של שימוע טען ב"כ המשיבה כי החוק אינו מחייב עריכת שימוע, שכן מדובר במי שפועל ללא רישיון ואין מדובר אפוא בפגיעה בזכות, שהרי אין לאדם זכות לפעול ללא רישיון עסק. עוד טוען ב"כ המשיבה כי  למעשה נערך למבקש שימוע וזאת בפגישה במתוארת על ידו ביום 6.12.12

8.       לגופו של עניין טענה המשיבה כי מדובר בעסק העובד כשלוש שנים ללא רישיון. לעסק אין אישורים מאת משרד הבריאות ושירותי הכבאות.  בביקורות שונות שנערכו על ידי הפיקוח הווטרינרי נמצאו ליקוים והאחרונה היא מיום 22.10.12 שאז נמצאו 30 ק"ג בשר ממקור לא מזוהה, ללא סימון כחוק אשר ככל הנראה הוקפאו ונארזו בבית העסק. הבשר הושמד וניתנה אזהרה לבית העסק.  הוצאו לבית העסק מספר התראות, אך דבר לא גרם לו לשנס מותניו ולפעול להוצאת הרישיון. ביחס לאישור כבאות ציינה המאשימה כי נכון להיום על המבקש לפרק אוהל המצוי במקום ולהגיש אישור מעבדה בדבר קיומה של מערכת גלאים.

9.       ב"כ המשיבה ציין כי המשיבה נהגה במתינות רבה, עת אפשרה למבקש משך שלוש שנים לפעול לקבלת הרישיון. ב"כ המשיבה הסביר כי בשל מספר אירועים מהעת האחרונה, בהם נגרמו אסונות בנפש בשל היעדרם של אמצעי כיבוי אש בבתי עסק ללא רישיון עסק, הוחלט להגביר את הפיקוח, תוך שינוי המדיניות של הרשות ולהוציא צווי סגירה לעסקים המהווים סיכון לציבור.

10.   ב"כ המבקש השיב וטען כי דבר לא השתנה ביחס לבית העסק ועל כן לא היה מקום לפעול בבהילות ולהורות על סגירת המקום ללא התראה. ב"כ המבקש שב וטען כי למעשה ניתנה למבקש שהות בת 30 יום אשר טרם חלפה. עוד טוען הוא כי שימוע אינו דבר טכני פורמאלי אלא מדובר בזכות מהותית ועל כן אין לראות בפגישה מיום 6.12.12 כשימוע. בעניין משרד הבריאות טוען הוא כי הנושא טופל ואין מניעה מבחינה זו לקבלת רישיון וכך גם נושא כיבוי אש אשר הנו "בטיפול".

11.   במהלך הדיון שמעתי את עדותו של מר אלי פרץ, מנהל אגף רישוי עסקים אצל המשיבה. העד הסביר כי אכן נערכה פגיעה עם המבקש ביום 6.12.12 במהלכה ביקש ממנו המבקש ארכה בת 30 יום. לטענתו הוא הסביר שהדבר אינו בסמכותו, אך אמר למבקש כי ניתן להגיש בקשה לארכה כאמור והיא תועבר לידיעת ראש המועצה. בקשה כזו הועברה רק ביום 13.12.12 . העד הסביר כי לא הבטיח דבר למבקש אלא כאמור הסביר לו שהוא רשאי להגיש בקשה כאמור. ביחס למילוי פרטים בצו הסגירה, טען העד כי ראש המועצה חותם על צו שמוגש לו כאשר נרשמים בו פרטי העסק והמועדים בכתב יד טרם החתימה, למעט שעת ההודעה על הצו, אותה רשם הוא בכתב ידו עת מסר את הצו למבקש. העד הכחיש כי מילא את כל הפרטים הרשומים בכתב יד בבית העסק עת מסר את הצו.

דיון

12.   סעיף 20 לחוק רישוי עסקים קובע כי:

.20   היה לממונה על המחוז, לממונה על איכות הסביבה, לרופא מחוזי או לראש הרשות המקומית יסוד סביר להניח שנעברה בעסק או לגביו עבירה לפי סעיף 14, רשאי הוא לצוות בכתב על הפסקה ארעית של העיסוק בעסק, אם בסגירת החצרים ואם בכל דרך אחרת הנראית לו מתאימה בנסיבות הענין כדי להביא לידי הפסקה של ממש בעיסוק (להלן - צו הפסקה מינהלי).

13.   סעיף 20 אינו בעל מטרה עונשית, אלא מניעתית. הוא מעניק את הסכמות להביא לסגירתו המידית של בית עסק, ללא צורך בפנייה לבית המשפט. סמכות זו מוגבלת בהתאם לסעיף 21  ל-30 יום אך ניתן להאריכה ל-30 יום נוספים בתנאי שהוגש כתב אישום בנושא. מקובל בפסיקה כי אין די בעובדה שבית העסק פועל ללא רישיון כדי להצדיק הוצאתו של צו סגירה מנהלי, אלא יש להראות כי בית העסק מסכן את שלום הציבור או יוצר סיכון אחר בפעילותו בנוסף על העובדה שהוא נעדר רישיון עסק. ראה: